אבלים וזוכרים - פנחס (פּיניֶה) אמִתַּי 1928- 2023

פּיניֶה, שרבים מחוקרי וחובבי העכבישנים (והחרקים) גדלו על ספריו ובזכותו גילו את עולמם המופלא של פרוקי-הרגליים, החל את דרכו באיסוף חרקים בתמיכתם של פרופ' אהרן שולוב ופרופ' ישראל אהרוני.

הוא עבד כעוזר הוראה וכלבורנט בתחילת דרכם של אוספי הטבע הלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים, והיה שותף למספר פרסומים מדעיים חשובים בנושא עקרבים, עכשובים ועכבישים.

לימים פרסם ספרים רבים בנושאי טבע, החי מתחת לאבן ובע"ח ארסיים.

פיניה הוא יקיר החברה האנטומולוגית ויקיר העיר ירושלים, וחבר כבוד באיגוד הישראלי לעכבישנים.

תרומת עבודתו באוספים, איסוף ותיעוד הפאונה של ישראל, והנגשת חקר פרוקי-הרגליים לציבור לא תסולא בפז.

עדות לכך ניתן לראות בשימוש הרב בפרסומיו המדעיים והפופולריים, ובכך שמספר חוקרים צעירים כיבדוהו וקראו על שמו מינים חדשים למדע כמו:

Phlegra amitaii Prószyński, 1998

Buthacus amitaii Caine, Gefen & Prendini, 2021

Evippa amitaii Steinpress, Alderweireldt, Cohen, Chipman & Gavish-Regev, 2021

כתבות לזכרו של פנחס ז"ל:

"האיש שחלב עקרבים וגידל מדענים", איגור ארמיאץ' שטיינפרס, מכון דוידסון

"חוקר הטבע פנחס (פיני) אמתי, שגילה איך עקרבים מחזרים, מת בגיל 95", הארץ (מצורפת מטה בקובץ PDF הכתבה השלמה)

"נפטר פנחס אמתי, החוקר שחלב עקרבים וגידל מדענים", YNET

"חוקר החרקים ופרוקי הרגליים, פנחס (פּיניֶה) אמִתַּי, הלך לעולמו בגיל 95", דבר

"פנחס אמתי 2023-1928", מדע גדול, בקטנה

סרטון מארכיון "כאן", ראיון עם פיניה בשנת 1980.

 

דברי ההספד של ד"ר אפרת גביש רגב מאוספי הטבע הלאומיים:

פיני היה שותף למספר פרסומים מדעיים חשובים ביותר - בנושא עקרבים, עכשובים ועכבישים – שמהווים בסיס שאין לו תחליף למחקר העכשווי. ספריו הרבים בנושאי טבע, החי מתחת לאבן ובע"ח ארסיים, עבודתו באוספים, איסוף ותיעוד הפאונה של ישראל, והנגשת חקר פרוקי-הרגליים לציבור לא תסולא בפז. פיניה הוא יקיר החברה האנטומולוגית ויקיר העיר ירושלים, וחבר כבוד באיגוד הישראלי לעכבישנים.

לסיכום ארצה להוסיף כאן פסקה ממכתב שכתבתי בעת מועמדותו ליקיר ירושלים:

" פיניה הוא איש חינוך ברמ"ח אבריו: במקביל לפרסומיו המדעיים באנגלית, פיניה תמיד פרסם גם בעברית ובכך פתח בפני הציבור הרחב את עולם החרקים והעכבישנים. אישיותו הכובשת של פיניה ואהבת האדם והחי מאפשרות לו לחבר דרך עולם הטבע האהוב עליו קבוצות כה רבות

המתגוררות בירושלים .גם בימים אלו, ביתם של פיניה ואישתו יפה, בשכונת בית וגן, הוא דוגמה לקירוב לבבות וסובלנות בין קבוצות אלו להן עניין משותף: אהבת פרוקי-רגליים וטבע. פיניה הוא שילוב נדיר של איש חינוך וחוקר טבע, שתורם עוד מלפני קום המדינה, למחקר, חינוך, אהבת והכרת הטבע ועל ידי כך לקירוב לבבות".

יהיה זכרו ברוך

 

דברי ההספד של סיגל, בתו הצעירה של פיניה:

"אבאל'ה

18.6.2023 כ"ט סיון תשפ"ג מוצאי שבת 00:54,

כל כך אהבת את יום השישי שגם הפעם לא ויתרת עליו!

את ההספד עליך אני כותבת כבר שנים, בעצם אנחנו כותבים אותו יחד, בחיבור אין סופי של אהבה הבנה צחוק ושמחה.

עוד כשהייתי קטנה הזהרת אותי שבגיל 80 אתה מתכנן לעזוב את העולם, אבל אלוהים צחק מלמעלה ובגיל 80 כשהלב בגד פתאום, הרופאים תיקנו אותך , לא הייתה לך ברירה ונשארת לצחוק איתנו כל הדרך אל ה- 100 כך אמרת עד ה-100 .

כל הדרך דאגת להשביע אותי שברגע האמת אם תהיה לא כשיר ולא שפוי מספיק אני אדאג לשים קץ לחייך...אבא השתגעת לגמרי ? איך אוכל? ואתה אמרת-- זו בקשתי האחרונה!! ואחר כך לכי תהני מהחיים באהבה.

אז הצלחתי עם המון כאב, וכיבדתי את הבקשה הקבועה האחרונה שלך לא נתתי שיחברו למכונות, ביקשתי שיתנו לך לנוח כמו שרצית.

שום מילה שאומר עליך לא תהיה מיותרת, שום הגדרה שאתן עליך לא תגדיר  מספיק...

את מי שהיית במיוחד בשבילי בחיים האלה ובשביל, כל כך הרבה, מאות אנשים.

מאיפה מתחילים לסכם חיים מלאים, שמחים ומאושרים כמו שלך?

אולי מ- 1875 כשהמשפחה הגיעה לארץ מגומל שבבלרוס? משפחה חרדית.

אולי, מהעיר העתיקה בה נולדת לסבא משה וסבתא שרה?

מסבתא שלך זלעטא בעלת חנות הקפה בקארדו?

מהחיידר שבו היית אמור ללמוד אבל היית מפריע בכוונה כדי שינעלו אותך "כעונש" במחסן הקטן, עם עולם שלם של חרקים ורמשים ג'וקים, עכברים ואתה היית יושב שעות ומשחק, כמה היית מאושר באותם רגעים,  שיום אחד פשוט שכחו אותך שם כי לא בכית.

היציאה של המשפחה מהחומות, המעבר לשכונת אבו באסל, מול שוק מחנה יהודה, עליה כתבת ספר .

על סבא שלך שלקח אותך כל שבת בחזרה מבית הכנסת דרך השדה והכניס בך את האהבה לחרקים ושאר בעלי חיים, כשהיה מסביר לך בכל פעם על חרק כזה או אחר, הייתם עומדים ובודקים את קיני הנמלים שבדרך...

כששאלת  "סבא בשבת?  זה לא מוקצה?"  ענה: "כל מה שהוא ברא הייתה בו כוונה והוא לא מוקצה!"

אולי... מהירידה שלך לים המלח לעבוד במפעלי ים המלח העתיקים?

על איך היכרת את אמא, זכרונה לברכה, כשירדה ליום טיול לבקר איזה דוד שם, עם אחותה קיקה ועוד חברה. בכניסה לצריף הקטן שלכם היו קשורים שני חרדוני צב ענקיים, אתה והחבר לצריף צחקתם ואמרתם שהן תברחנה, אבל אמא הגיעה עד אליהם ליטפה אחד ואמרה "איזה מותק" באותו הרגע אמרת "זו תהיה אשתי"!

החבר היה צריך לעזוב את הצריף הקטן כי לפי ההסכם מי שמביא חברה ראשון השני קם מיד ועוזב, אמא עברה לגור שם איתך.

התחתנתם בדצמבר שנת 1947

נגבה, אחותי האחת ויחידה, נולדה בינואר 1949

חזרתם לירושלים לבית של סבתא שולמית וסבא אברהם סבא מסטיק, שתמיד חילק ממתקים והכי טעים, שוקולד מקופלת אמיתי, בשקיות ניר של קופת חולים, גם לחברות שלי .

סבא קנה לאמא שטח אדמה עליו בניתם בית.

בשנת 1953  עברתם לבית הזה, פה ברחוב החיד"א 22 בבית וגן בירושלים, שהיה הסמל שלך, לחיים של אושר, של יחד, של אהבה לאמא, אלנו, לטבע, לעולם... בית שהפך למקום עליה לרגל .

מאז ילדותך היית חוקר כל מה שנקרא בדרכך, סקרן, ציירת הכל כי למי היה כסף למצלמה?

גם כשנכנסת לאוניברסיטה והיית הראשון בעולם שגילה את דרך החיזור וההיזדווגות של העקרבים ציירת את מה שראית כי גם שם לא הייתה לך מצלמה רק אחר כך קיבלת את האגזקטה הראשונה שלך, היית כל כך גאה ....

בדרך, למחיה, עשית עבודות יד, מכרת תמונות מהממות מנוצות. 

אני סיגל נולדתי בסוף 1964 כולם סיפרו לי שבכית מאושר כשנולדתי, אתה סיפרת לי שלא נתנו לך להכנס לבית החולים ביקור חולים בערב כשהגעת, אז טיפסת על מהרזב ונכנסת דרך החלון למסדרון ולחדר שהייתה בו אמא.

אני, נולדתי 16 שנה אחרי נגבה , כל כך רציתם הרבה ילדים ולא הלך.

לנגבה שנישאה לקותי נולדו ירון עמית ושלומית כל כך שמחת שעכשיו הנכדים שלך יוכלו להיות מצולמים עם בעלי חיים, בספרים.

המשכת לחקור והגעת גם לדרכם של העכשובים ועוד ועוד ומשם  הפסקנו לספור את הגילויים וההצלחות שלך.

מאות מאמרים וכתובים,

17 ספרים.

אלפי תלמידים שלאורך כל השנים למדו אצלך, באוניברסיטה במחלקה לאנטמולוגיה, בנוער שוחר מדע, בדויד ילין הסמינר למורים, עזרת ועבדת על עבודות הגמר של תלמידים כל כך רבים בהתנדבות!!!

נגעת בכל כך הרבה אנשים בדרכך המיוחדת העדינה, המכילה, האוהבת, חינכת לאהבת האדם, החי, הארץ הזו שכל כך אהבת, היושר והאמת שהיו הכי חשובים בעינך.

איך איך אפשר לסכם בכמה מילים חיים כל כך ארוכים ומלאים.

עברת את כל המלחמות כחובש קרבי ב"סיירת הירושלמית".

תמיד אמרת: " העיקר שישאר אחרי משהו גדול, שיזכרו אותי, שישאר שתרמתי לעולם הנפלא הזה, שלא הייתי פה סתם"

"אמרת "אני משאיר חותם!"

לא עניין אותך כסף אף פעם לא חיפשת מותרות, רק שיהיה לאוכל, ראשית לבעלי החיים בבית ורק אחר כך לכולנו, את הספרים שכתבת תמיד אמרת שהם "כדי שאחרים ידעו, שילמדו, שלא ישכחו לאהוב את הטבע"

תמיד היית ישר, צנוע חייכן מצחיק, עם חוש הומור משגע. ועל מי שלא היה לו חוש הומור אמרת "טוב, הוא לא ורכזון"!

עם עיניים כחולות,  וטובות תמיד צוחקות, מדברות,

שלעולם לא אוכל לשכוח!

מעל כל הטוב היפה והמדהים הזה ריחפה אמא, כמו מלאך ששמר עליך כל הזמן, האהבה הכבוד החיבור והאחווה בינכם היו מדהימים. אין בעולם הרבה זוגות שחיים כמוכם תמיד מפרגנים ושומרים אחד על השני, תמיד מחובקים!!! אפילו כשאמא רחצה כילים, הלוואי על כולנו.

ביני ובינך, לא היינו צריכים מילים, מבט אחד אמר הכל היינו כל כך מחוברים קרובים אוהבים ומחובקים.

כשהבאתי את קובי, בעלי, הביתה שהיה כבר עם ילד, רון, בן שנה וקצת... אמרת " איזה יופי קיבלתי בן שהגיע מוכן עם נכד לא צריך להתאמץ"... ורון כשהיה בן ארבע אולי שאל אם אפשר גם לאמץ סבאים כמו שמאמצים ילדים ואתה ענית , ברור , אז רון אימץ אותך לסבא.

השקט והרוך שבך קבלת האחר, השונה קבלת שינויים קיצוניים בשלוות נפש, היו ראויים להערצה.

גם כשאחותי נגבה עזבה את הארץ ועברה לדרום אפריקה עם כל הכאב הגדול שהיה לך אמרת "אם בעלך נוסע ויהיה לך טוב שם לכי ".

ואז נולדו גל וטל שלנו היית כל כך מאושר ושמח שכל יום הייתם מגיעים אתה ואמא אלינו למישור אדומים רק להיות איתם וכך המשיך גם כשעברנו לענתות כל פעם אמרת תנו לי לחיות רק כדי שאוכל ללכת עם גל וטל יד ביד בגן חיות, אחר כך רק לגן הילדים ורק לכיתה א'

רק בר מצווה רק צבא...

ואז נולדו הנינים גם כן שישה

ליעד ריילי יותם רותם איתי ונועה

ושוב היית מאושר כל כך.

כשנכנסת לבית החולים ב 2012  עם גיליאן ברה המחלה הנוראית שהיינו בטוחים שתיקח אותך, קובי ישן לידך חודש שלם על הרצפה כל לילה וטיפל בך, סיפרת לכולם שיש לך שומר אישי שלא עוזב אותך ולכן אתה לא פוחד. כל פעם שקרה משהו בבית אמרת קובי יבוא תראו יהיה בסדר....  ציגל'ה איזה מזל, זכינו זכינו!!!

באחד כזה שיודע הכל...תקן...

ואז הגיעה מחלת האלצהיימר לאמא, לקח 9 שנים עד שהבנו כמה המצב לא קל וצריך עזרה, מצאנו את אליס גבריאל המהממת מטפלת מבאוקו שבפיליפינים אישה מקסימה וחכמה ששינתה לנו את החיים, נכנסה לנו למשפחה וללב, טיפלה באמא כמו בשלה.

כשאמא נפטרה,  היית כך כך עצוב שהיה נראה שהעיניים היפות החיות והצוחקות שלך כבו....

משהו בכולנו נשבר, היא הייתה הבית, הבסיס והחברה הכי טובה שלי, שלנו ובמיוחד שלך!

כעסת עליה נורא שהלכה ולא נשארה איתך עוד קצת רק עוד קצת. 

אז שכנענו את אליס להשאר איתך, אפילו שאמרת , לא צריך אני חזק, לא ויתרנו לך, נכון שצדקנו? ברור שכן! אני ישנה שוב בלילה בזכותה, שאני יודעת שאתה בידיים טובות ולא לבד. 

תמיד אמרת שכל יציר בריאה הוא האחד ואם אלוהים ברא אז מקומו כאן!

אבא מקומך אכן כאן!

עברת חיים מלאים אוהבים יפים טובים .

קיבלת את כולם והכל בהבנה אהבה רצון ושמחה. 

תמיד ידעת, שכל נסיעה שלנו לחו"ל מלווה תמיד בחשש שמא לא נהיה פה ויקרה לך משהו.. תמיד השבעתי אותך רק לחכות שנחזור.

הגיע יום הולדת 94 שמחת כל כך ואמרת נשארו רק עוד 6 שנים עד שאני עובר לצד השני לפגוש שוב את יפק'ה שלי.

אז הגיע יום הולדת 95 איזה כייף שוב לחגוג יחד, איזו זכות, תודה לחברים לתלמידים מהעבר ובמיוחד לנתנאל שהרים יחד עם אליס יום הולדת לתפארת תודה שאתם תמיד כאן בשביל אבא. כולכם החברים והתלמידים

שלומית גל טל הנכדים הכי קרובים והכי תומכים , תודה שאתם כאלה מקסימים, ילדים טובים ,הוספתם לסבא המון אור אושר ושמחה לחיים.

אתה תמיד צחקת על הכל... אמרת , איזה כייף שכולם באים ויש רעש של משפחה בבית.

אני כל כך עצובה שהלכת ליבי נשבר בתוכי...

אבל יודעת שהיית הכל!!!!

אני יודעת שעשית הכל כמו שתמיד רצית.

אני מאושרת ושלמה עם עצמי שעשינו הכל כדי לאהוב, לשמח, לעזור, להקל כשכבר היה קשה, פשוט להיות איתך בכל דקה בחיים האלה, שלא פיספסתי אף רגע מהנתינה השלמות והאהבה שלך! עד לשנייה האחרונה בה נשמת את נשימתך האחרונה, בידיים שלי אהוב ומחובק, סליחה אם זה לקח יום אחד יותר מדי.

עשית כל מה שחפצת והיית הכי מאושר אוהב ושמח בעולם, כאבא , מורה , מרצה , חוקר, סופר, צייר, פסל, אומן חיים אמיתי. 

שמחה שיכולתי להיות תמיד שם בשבילך ובשביל אמא.

תודה שנתתם לי חיים טובים תודה שחינכתם אותי לאהבה סבלנות ונתינה ליושר ולשמחה.

אוהבת אותך הכי הרבה שאפשר

לא אשכך אותך לעולם את כל מי שהיית וכל מה שהיית, בשבילנו ובשביל כל כך הרבה אנשים שאוהבים אותך.

ברור שלא נפרדת אי אפשר!!!

אתה נשאר לעולם, כחלק ממני בגוף בנשמה בלב.

אבאל'ה נוח על משכבך בשלום ושמור עלינו מלמעלה ... עכשיו אתה עם אמא בדיוק כמו שביקשת.

אוהבת אין קץ, שלך לעולמים ציגלה הקטנה שלך."

סיגל סוכצקי אמתי.