היסטוריה

אוסף חסרי החוליות של האוניברסיטה העברית נוסד רשמית בשנת 1962 בראשותו של פרופ' קרל רייך, במקום שהיה אז המחלקה לזואולוגיה ב' (ב"מגרש הרוסים"). היסודות הראשונים באוסף כללו חומר שנאסף במסעות מחקר של האוניברסיטה העברית לאגם החולה בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20, וכן את האוספים הימיים של ד"ר אברהם ישוב (וירשובסקי) מאותה תקופה ושל פרופ' קרל רייך מאילת משנת 1950. מאז גדל אוסף חסרי החוליות במידה ניכרת בעקבות פעילותם של פרופ' דב פור ותלמידיו, שהוסיפו לו חומר רב ממקורות מים מלוחים ומים מתוקים.

פריטים רבי-ערך נוספים הגיעו לאוסף חסרי החוליות מפרויקט המחקר בדרום ים סוף שנעשה בשנת 1962 באזור חופי אריתריאה (אריתריאה, ארכיפלג דלאק). גם הפרויקט של חקר הכינרת בשנות ה-60 המאוחרות של המאה ה-20, לפני הפעלתו של המוביל הארצי, הכניס לאוסף פריטים מיובנתיים יקרי ערך. מאותן שנים צורפו אליו גם אוספים של חומר ממקורות מים מתוקים וממעיינות שכיום אינם קיימים עוד. ראויים לאזכור מיוחד האוספים משמורת החולה, שנאספו בידי חוקרים רבים עוד לפני ייבושו החלקי של האגם וזיהומו לבלי שוב בשנות ה-50 של המאה ה-20, וכן דגימות מסקר של המעיינות הבלתי מופרעים של בקעת ים המלח והירדן בשנות ה-70 של המאה ה-20, שהביא ליצירת הבסיס המדעי של חקר עולם החי במעיינות בישראל.

מחלקת חסרי החוליות הימיים באוניברסיטה העברית שונתה לבלי הכר והייתה לאוסף בין-לאומי הודות לפרויקט "הביוטה של ים סוף ומזרח הים תיכון (1972-1967)", שנוצר בשיתוף פעולה בין המכון הסמיתסוני בוושינגטון ובין האוניברסיטה העברית בירושלים. בפרויקט זה נעשה דיגום נרחב בים סוף, תעלת סואץ והים התיכון עד רודוס. באיסוף דוגמיות ימיות בפרויקט זה סייעו גם אוניברסיטת תל אביב ותחנת המחקר של רשות הדיג בחיפה (קודמתה של חברת המחקר הישראלית לחקר הימים והאגמים בע"מ).
צוות שדה מיומן האמון על דיגום מאומץ העביר את החומר שאסף למרכז מיון לטיפול בידי ארבעה טכנאים, מהם נותרה ז' אופיר במחלקה עד לפרישתה לגמלאות. משנת 1971 החלה ד"ר מ"נ בן-אליהו לאסוף מדי פעם בפעם דוגמיות של חומר נקבובי קשיח (על הפאונה הנסתרת החבויה בהן), ובייחוד דוגמיות משוניות הכרית של אלמוגי Dendropoma. כמה קבוצות תולעים הוצאו מן הדגימות לצורך מיון וזיהוי, אך רוב הקבוצות עדיין נמצאות בדגימות האֵם ונגישות למחקר כיום.
בשל החומר הרב שנאסף בפרויקט התפרס אוסף חסרי החוליות על שטחו של בניין שלם ב"מגרש הרוסים". חומר נשלח למדענים רבים בארץ ובחו"ל למטרות זיהוי, ומאמציהם העלו את ערכו של האוסף. נוסף לכך הביא הפרויקט לכתיבתן של כמה עבודות גמר של תלמידי מחקר.

אוסף חסרי החוליות הועבר למשכנו הנוכחי בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם בשנת 1980. מאז ועד 1986, נוהל בפרויקט משותף עם רשות שמורות הטבע "השירות האקולוגי הישראלי למקורות מים פנים-יבשתיים", ששם לו למטרה לאסוף מידע באופן שיטתי בכלל המדינה. בשנים אלה שולב אוסף חסרי החוליות באוספי הטבע הלאומיים, לאחר שהאקדמיה הישראלית למדעים הגדירה אותו כמאגר הלאומי של חסרי חוליות.

בעקבות זאת כמה אוספים יקרים מפז נתרמו לאוסף חסרי החוליות למשמורת. עמם נמנים אוספי הטפילים של הפרופסורים המנוחים ג"ג ויטנברג (Platyhelminthes) וג' ורטהיים (Nematoda), מ' קוסטה וב' פלדמן-מוחסם (Acaridae). באוסף חסרי החוליות נמצא גם מקום משכנו של אוסף העכבישים הלאומי שנאצר בידי ד"ר ג' לוי עד מותו בשנת 2009. בשנת 1975 נוספה לאוסף תרומה של דוגמיות צמדת הים (בעלי חיים ימיים הנצמדים לדופן ספינות), שדגמו ה' ברטסטרם וג"פ טאסן מספינות שנלכדו באגם המר של תעלת סואץ בין השנים 1975-1967. שני אוספי פלנקטון, זה של הפרופ' המנוח ז' רייס (מפרויקט איסוף מידע אילת, 1978-1973) וזה של פרופ' ב' קימור (הים התיכון, 1975-1948), נתרמו לאוסף חסרי החוליות (ראה מידע ממוחשב במאגרי הנתונים).

במשך שנות קיומה של מסגרת אוספי הטבע הלאומיים עבדו על אוסף חסרי החוליות חוקרים ומדענים – ותיקים, צעירים ועולים. פרויקט האיסוף הימי הגדול האחרון, בחסות האקדמיה למדעים, הסתיים בשנת 1985. פרויקט האיסוף הגדול והעדכני ביותר, שעסק בעיקר בבקעת החולה, ששוקמה בחלקה מחדש לאחר הייבוש, נוהל ברובו בידי ד"ר ח' דימנטמן והסתיים בשנת 2006. היום רוב החומר שבאוסף חסרי החוליות ממוין לקבוצות טקסונומיות עיקריות, אך עדיין לא נחקר. עדיין לא מוינו גם אוספי הפלנקטון והמיובנתוס, שנאספו בתקופה שבה לא היו הפרעות אקולוגיות גדולות (לפני סכירת הנילוס בסכר אסואן, ולפני שינויי האקלים של השנים האחרונות). כשימוינו אוספים אלה הם עשויים לתת מידע השוואתי רב-ערך באשר לשינויים שחלו עם השנים הן בים התיכון הן במפרץ עקבה-אילת. אנו מקווים שחומר זה ימשיך למשוך מומחים בתחום הטקסונומיה, והם יביאו למיצוי מלא יותר של הפוטנציאל המדעי של האוסף.